“העגלה נוסעת אין עצור…”

“העגלה נוסעת אין עצור…” – התפתחויות ומגמות בייעוץ וטיפול קבוצתי באינטרנט

תקציר:

העשור האחרון מסמן כי הנגישות והזמינות של האינטרנט משנים את האופן בו כולנו קונים, לומדים, אוספים מידע, שומרים על קשר ומנהלים את חיינו. במקביל, גם בתחום הייעוץ והטיפול מתחוללים שינויים מואצים, אך נראה כי קצב הביקוש אינו תואם את ההיצע המקצועי המסודר ולפיכך קהלים רבים נעזרים בשירותים לא מקצועיים ולא מפוקחים (פורומים, קבוצות פייסבוק וכד’). מאמר זה מבקש לסקור את עקרונות ומאפייני העבודה הקבוצתית ברשת ואת המחקר בתחום הטיפול והייעוץ הקבוצתי המקוון ולקרוא להרחבת המחקר ופיתוח הכלים בתחום. בעוד סקירה מחודשת של ספרות מקצועית נחוצה בכל תחום, הרי שבתחום הקשור בהתפתחויות טכנולוגיות היא קריטית אף יותר בשל השינויים המואצים הבלתי פוסקים הגלומים בתחום ואשר משנים את פני החברה ומתוך כך גם את פני הייעוץ, הטיפול והתמיכה.

מילות מפתח:

אינטרנט, טיפול באינטרנט, ייעוץ באינטרנט, טיפול קבוצתי, ייעוץ מקוון, אונליין.

 

The carriage is on the move…- Progress and developments in online group counseling

Abstract:

The last decade indicates that the availability and accessibility of the internet, changed the way people run their lives. In accordance, the field of online consulting and therapy is going through intense changes. However, although research shows evidence that group counseling has the potential to improve overall well-being, it appears that the demand does not meet the volume of professional supervised services. This review aims to shed light and call for further research on the new therapeutic discipline created under the radar and its alteration into an on-hand valid tool.

Key words:

Internet, Online therapy, Online counseling, group counselling.

הקדמה

בשנים האחרונות, הצמיחה המואצת של האינטרנט, נגישותו וזמינותו, שינתה משמעותית את האופן בו אנו חיים ומתנהגים. הדבר נכון לגבי מגוון אספקטים, כגון חיי החברה שלנו, האופן בו אנו מאתרים מידע והאופן בו אנו מנהלים את עסקינו או עבודותינו (Bargh & Mckenna, 2004; Antheunis, Valkenburg, & Peter, 2010; Rainie, Purcell, & Smith, 2011; Weinberg, 2014  ). בהתאמה, עולםהטיפול והייעוץ מצוי בתקופה של שינויים מואצים המונעים בעיקרם מההתפתחויות הטכנולוגיות בשני העשורים האחרונים. במקביל לצמיחה הטכנולוגית המואצת, המחקר מראה באופן עקבי תמיכה בערכו של טיפול מקוון בסיוע בהשגת תוצאות חיוביות (e.g., Robinson & Serfaty, 2008; Spek et al., 2007;).  בהיבט הקבוצתי, מראים מחקרים כי האפקט התרפויטי החיובי המצוי בקבוצות תמיכה פנים-אל-פנים (Humphreys, 1997; Tanis, 2007 in Barak & Grohol, 2011 ), ניתן להיות מתורגם לקבוצות מקוונות  (e.g., Meier, Lyons, Frydman, Forlenza, & Rimer, 2007 in Barak & Grohol, 2011).  

בשנת 2005 פורסם בכתב העת “מקבץ” מאמר של עזי ברק (2005) הסוקר את עקרונות ומאפייני עבודה קבוצתית ברשת ואת המחקר בתחום הטיפול הקבוצתי המקוון. בעוד סקירה מחודשת של ספרות מקצועית נחוצה בכל תחום, הרי שבתחום הקשור בהתפתחויות טכנולוגיות היא קריטית אף יותר בשל השינויים המואצים הבלתי פוסקים הגלומים בתחום ואשר משנים את פני החברה ומתוך כך גם את פני הייעוץ, הטיפול והתמיכה.

במאמר זה אבקש לסקור ולבחון את המחקר בתחום הטיפול והייעוץ הקבוצתי באינטרנט, התפתחויות ומגמות, ומידת ההלימה בצמיחת התחום למול ההתפתחויות הטכנולוגיות.

הרחבת ארגז הכלים הטיפולי

בשני העשורים האחרונים, לצד ההתפתחות הטכנולוגית והחברתית המואצת, האינטרנט הפך לאמצעי נוח ויעיל לייעוץ, תמיכה והתערבויות פסיכולוגיות שונות. עם זאת, בניגוד לצמיחה הטכנולוגית המהירה, מרבית ההתערבויות עדיין נשענות על מודלים המחקים את התרפיה המוכרת של פנים מול פנים (ברק, 2005). בהתאמה, מטפלים, יועצים ואנשי מקצוע דומים, מתמודדים עם התאמת שיטות הטיפול, התמיכה והייעוץ המוכרות להם מהעולם הפיזי, לעולם האינטרנטי החדש, בד בבד עם ההבנה שעולם זה מייצר חוויה ומציאות אחרת ולפיכך מצריך אופני התערבות אחרים שלהם השפעה שונה על מטופליהם.  באותו מובן נדרשים אנשי מקצוע לעמוד בתחרות אשר מציב העולם המקוון בצורת קבוצות תמיכה מגוונות, פורומים חינמיים, מטפלים לא מקצועיים, סרטוני הדרכה, טיפול עצמי ועוד. 

בשנים האחרונות, ההתפתחויות הטכנולוגיות הבלתי פוסקות הניבו צורות תקשורת מתקדמות יותר, המשלבות עזרים ויזואליים-שמיעתיים (כגון שיחת וידאו) אשר משפיעות ומשנות את חווית המשתמש והמטפל, אך אינן מדמות מפגש פנים אל פנים (ברק, 2010). כך, בתקשורת מקוונת המשלבת קול ותמונה אמנם ניתן לראות זה את זו אך לא נוצר קשר עין כפי שקורה במפגש פיזי. עם זאת, ישנן כיום טכנולוגיות המאפשרות מעקב אחר תנועת עיניים אשר יוצרת אשליה של קשר עין (ברק, 2010) ומן הסתם טכנולוגיות אלו ילכו וישתכללו לאפשר חוויית “יחד” מציאותית ככל הניתן. למרות זאת, חשוב לחדד כי לא תהיה זו חווית היחד הקיימת בשיח הפיזי, שכן המאפיינים האחרים המבדילים את התקשורת המקוונת, כגון מיקום פיזי אחר, גורמים מסיחים והיעדר מגע, ימשיכו להשפיע.

הטכנולוגיה המתפתחת ללא הפסקה, למעשה מציעה ומאפשרת כלי תמיכה וטיפול נוספים ומועילים אשר יכולים להוות תוספת לארגז הכלים הטיפולי. כך, הנוכחות המקוונת מאפשרת הרחבה והעצמה של תהליכי טיפול באמצעות מעורבות המטופל למשל. לדוגמא אפליקציית my mood based location אשר מסייעת לאנשים לעקוב באמצעות דווח עצמי, אחרי השינויים במצב הרוח שלהם ביחס למיקומם הפיזי בזמן נתון.

איור 1: מצב רוח מבוסס מיקום (Burns et al., 2011)

בגרף זה ניתן לראות פידבק גרפי זמין למשתמשי האתר (עמודות כחולות מסמלות מקום פיזי בו שהה המשתתף כפי שדווח באפליקציה הטלפונית; הקו הירוק מצביע על ממוצעי מצב הרוח המדווח בכל מיקום  (Burns et al., 2011).

זוהי דוגמא לכלי טכנולוגי העשוי לייצר מידע טיפולי נוסף אשר יכול להתקבל בקליניקה הווירטואלית ובכך להרחיב, לתמוך  ולסייע בתהליך הריפוי והתמיכה, תוך העצמת המטופל בהפיכתו לשותף אקטיבי לתהליך.

בעוד מציאות חדשה זו קורמת עור וגידים והאינטרנט הופך לחלק אינטגרלי מתחושת הרווחה הנפשית הכללית שלנו, מחקרים מראים בצורה ברורה כי לטיפול ותמיכה באמצעות האינטרנט ערך ותוצאות חיוביות (Robinson & Serfaty, 2008; Spek et al., 2007). מטה אנליזה שבוצעה על ידי ברק, חן, בוניאל ניסים ושפירא (2008) בחנה 92 מחקרים וכ – 10,000 מטופלים ובו נבדקה האפקטיביות של טיפול מקוון. החוקרים מצאו גודל אפקט כללי ממוצע של 0.53 (בינוני-גבוה) שהינו זהה בממוצע לטיפול פנים אל פנים (Barak et al., 2008). במחקר מאוחר יותר, מרפי ואחרים (2009) דווחו על היעדר שוני מובהק בשביעות רצון בין לקוחות פנים מול פנים ללקוחות אינטרנט (Murphy et al., 2009).

סקירה שיטתית של 19 מחקרים מבוקרים אשר בחנה התערבויות מקוונות בקרוב ל 3000 משתתפים, מצאה אפקט d=78 (Richards & Richardson, 2012). בנוסף, מטה מחקר עדכני נוסף מצא כי טיפול אינטרנט קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יכול לאפשר אפקט בר השוואה לתרפיה פנים אל פנים (Anderson et al., 2014). יתרה מכך, שדה המחקר מסמן הוכחות ראשוניות שהתערבויות מקוונות הנן אפקטיביות בהפחתת מקרי דיכאון (van Zoonen et al., 2014; Muñoz et al., 2012) ואף דכאון מג’ורי (Hedman et al., 2012, Ebert et al., 2014).

מציאות חדשה זו קוראת לדעתי להבנה והעמקה בהיבט של אפשרויות הטיפול והתמיכה הקבוצתית באינטרנט. הרי ככל שאנשים יבלו יותר מזמנם בעולם האחר (המקוון), כך יטו לחפש גם טיפול ותמיכה בעולם זה (ולא בקליניקה בעולם הפיזי אשר תרחיק אותם מהעולם המקוון אותו הם מעדיפים). יתרה מכך, נראה כי מעצם קיומו של עולם זה הולכים ונוצרים מודלים לקבלת ומתן עזרה. חלקם מקצועיים וחלקם לא. נכון יהיה לפיכך ללוות תהליכים אלו במחקר ומתוכו לנסות לבסס הבנה חדשה ואחרת למודלים של טיפול בעולם אחר זה.

כל זאת מסמן לאנשי המקצוע כי לא רק שהביקוש כבר סולל את הדרך, האפקטיביות המוכחת צריכה לעודד ולהאיץ למידה ומחקר במטרה לייצר כלים מקצועיים פרקטיים  מפוקחים ומבוססי מחקר אשר יסייעו לצמיחת התחום והתרחבותו בעזרת הכלים הטכנולוגיים העכשוויים.

ייעוץ וטיפול קבוצתי מקוון

היסטוריה של טיפול וייעוץ קבוצתי באינטרנט

יש הרואים בייעוץ מקוון כמעבר של תהליכי ייעוץ וטיפול פנים אל פנים אל האינטרנט, הנעשה תוך שימוש בכלים טכנולוגיים המשפיעים על התהליך לטוב ולרע (Castelnuovo et al,. 2003). אחרים (Fenichel et al., 2002; Grohol, 1999, 2001) מעריכים כי ייעוץ קבוצתי צריך לקבל התייחסות שונה, כאופן התערבות טיפולית שונה, וככזה זקוק למסגרת ובסיס תיאורטיים שונים מתהליכי פנים אל פנים. מנקודת ראות זו, יש להתייחס לטיפול קבוצתי מקוון כמשאב חדשני, מגוון וגמיש שלו הפוטנציאל להשלים ולתמוך ולהעשיר דרכי התערבות אחרות.

השימוש באמצעים טכנולוגיים לטובת התערבויות פסיכולוגיות פרץ בתחילת שנות האלפיים ומאז הולך ומשגשג (Pagliari, et al., 2005). התפתחות מואצת זו מבוססת בעיקרה על האמונה כי הטכנולוגיה מייצרת אפשרות לשיפור תהליכי התערבות ולהגברת המעורבות של אוכלוסיות בסיכון בכל העולם (Jones, 2014). זאת בעיקר מאחר וטכנולוגיות אלו מאפשרות פריסה רחבה של התערבויות באמצעות הגברת הנגישות והפחתת עלויות הטיפול (Jones et al., 2013 אצל Hall & Bierman, 2015).

שירותי טיפול או ייעוץ מקוונים ממשיים הופיעו לראשונה בתחילת שנות השמונים, בצורת קבוצת עזרה עצמית (Barak, 2004; Kanani & Regehr, 2003). המקרה הראשון הידוע של מתן שירותי תמיכה מקוונים הנו “Ask Uncle Ezra,”, שירות חינמי לסטודנטים מאוניברסיטת קורנל אשר היה פעיל החל משנת 1986 (Ainsworth, 2002). מאוחר יותר, באמצע שנות התשעים, ג’ון גרוהול הקים אתר ייעוץ נפשי חינמי (Young, 2005). השירות הראשון מבוסס תשלום יוסד על ידי סומרס בשנת 1995 (Skinner & Zack, 2004). באותה השנה, נידהם הפך לאיש מקצוע ראשון המציע תרפיה מקוונת באמצעות צ’אט בזמן אמת (Ainsworth, 2002). עד לסוף שנות התשעים, יועצים ומטפלים החלו לתת שירותים מקוונים בנוסף לפעילותם בעולם הלא מקוון (Young, 2005).

מתחילת דרכו תפקד האינטרנט באופנים מגוונים כקבוצת תמיכה עבור משתמשים רבים (Colon & Friedman, 2003). וואלאס (1999) מתאר זאת היטב: “למרות טבעם הארעי והשברירי של פורומים רבים כל כך באינטרנט, ישנה עדות שתחושה חזקה של “קבוצתיות” (groupness) עולה באופן קבוע, למרות שהקסם היוצר זאת בקבוצה זו אך לא באחרת אינו ברור לחלוטין…” (עמ’ 56).

הצעדים הראשונים של עבודה קבוצתית באינטרנט נראים כבר בסוף שנות השבעים בצורתן של קבוצות חדשות (news groups). פלטפורמה זו אפשרה לאנשים להשתמש בתוכנה שנקראה “קורא חדשות” על מנת לקרוא ולהגיב לחדשות באינטרנט (Grohol, 1999). אחת מקבוצות התמיכה המקוונות הראשונות – alt.support.depression החלה ב Usenet (רשת דיון אינטרנטית אשר פותחה בשנות השבעים) ועד לשנת 1995 יוסדו מאות קבוצות דומות (Grohol, 2004). בשנות השבעים ניתן היה לראות תהליכים קבוצתיים מקוונים באתרים של מערכות לוח מודעות (Bulletin Board System), תוכנה אשר אפשרה לאנשים לקרוא ולהגיב להודעות בנושאים שונים (Colon & Friedman, 2003). בסוף שנות השמונים, קבוצות מקוונות התפתחו אף יותר והחלו לעשות שימוש בתקשורת סינכרונית בזמן אמת (Skinner & Zack, 2004).

מאמצע שנות התשעים, פורומים קבוצתיים מקווניםמהווים את הפלטפורמה העיקרית לפעילות קבוצתית באינטרנט (Castelnuovo & Gaggioli, 2003). פורומים קבוצתיים יכולים להיות סינכרוניים או א-סינכרוניים, פתוחים לכלל המשתמשים או סגורים לחברים בלבד. חלק מפורומים קבוצתיים משמשים כקבוצות עזרה עצמית ומציעים זמינות, אנונימיות ונגישות 24 שעות ביממה. לראיה, העשורים האחרונים מראים צמיחה מואצת ביותר של קבוצות עזרה עצמית (Castelnuovo & Gaggioli, 2003).  בסוף שנות התשעים התפתחו קבוצות תמיכה מקוונות המודרכות ומנוהלות על ידי אנשי מקצוע והוו את התשתית לטיפול קבוצתי מקוון (Ainsworth, 2002).

ההתפתחות התשתיתית, הפיזור הגיאוגרפי, הנגישות, נוחות השימוש והמחיר ההולך ויורד של כלים טכנולוגיים, משתקפים באופן ברור בשדה הפסיכולוגי (ברק, 1999). נראה כי כמו בתחומים אחרים כגון מסחר, חינוך, פוליטיקה ועוד, כך, עולם בריאות הנפש מגלה את ההזדמנויות הרבות הטבועות בפלטפורמה האינטרנטית. כוח הולך ועולה זה מועצם אף יותר בתחום הקבוצות כפי שיפורט בהמשך.

שכיחות והיקף ייעוץ וטיפול מקוון

בעוד השדה המחקרי תומך בערכם של ייעוץ, טיפול ותמיכה באינטרנט ככלי המקדם לקוחות (e.g., Barak et al., 2008; Robinson & Serfaty, 2008; Spek et al., 2007), קשה עד בלתי אפשרי להעריך היקפי הייעוץ, התמיכה והטיפול המקוון. העובדה כי ישנם אופנים רבים ומגוונים באינטרנט המשמשים לסיוע ומתן הקלה עבור אנשים, חלקם מקצועיים חלקם לא, חלקם מפורסמים חלקם לא, הופכת משימה זו לקשה למימוש, אך ברור שההיצע והביקוש של אופן טיפול זה צמח באופן דרמטי בעשורים האחרון. לשם הדגמת צמיחה מואצת זו, חיפוש בגוגל אחרי המילים online counseling אשר בוצע בשנת 1997 על ידי    Sampson  ועמיתיו (1997) הניב 4,000 אתרים. חיפוש זהה שבוצע בשנת 2007 על ידי     Amani (2007) הניב 273,000 אתרים. בשנת 2009 Haberstroh (2009) קיבל למעלה מ 4,000,000 אתרים, בעוד חיפוש עצמאי אשר אני בצעתי בספטמבר 2015 הניב כ 20 מיליון אתרים וחיפוש נוסף בספטמבר 2017 הניב קרוב ל 30 מיליון אתרים! ממצא שטחי, אך בהיר זה, אשר מצביע על צמיחה אסטרונומית בתחום ב 18 השנים האחרונות, אכן מסמן את מגמת הצמיחה המואצת והמתמשכת של תחום זה.

ברק ועמיתיו (2009) מונים מספר גורמים לשגשוג והצמיחה של תחום הייעוץ באינטרנט:

• קבלה הולכת ועולה של האינטרנט ככלי חברתי לגיטימי
• התפתחות הכלים הטכנולוגיים התומכים
• התפתחות קווים מנחים אתיים על ידי מגוון ארגונים מקצועיים
• צמיחה במחקר
• הקמת הדרכות לאנשי מקצוע

כיום מציעים אתרים רבים תרפיה להפרעות מינוריות ומג’וריות וסיוע בהתמודדות בחיי היומיום (Grohol, 2004).Ainsworth  (2002) מדווחת כי הייתה צמיחה קבועה באתר החינמי שלה, מ 12 אתרים של מטפלים עצמאיים ליותר מ 250 אתרים, המייצגים יותר מ 700 תרפיסטים מאז 1995.

יתרונות וחסרונות טיפול מקוון

מחקרים מראים כי לייעוץ באינטרנט יש יתרונות וחסרונות. בין היתרונות הבולטים:

אנונימיות: העולם המקוון מציע דרגה משתנה של אנונימיות בכך שמאפשר למשתמשים לתקשר ללא חשיפה ויזואלית או אף ללא כל פרט אישי מזהה אחר (Grohol, 1999; Griffiths, 2001). אדם יכול לשוחח בצ’ט או לשלוח מייל למגוון מטפלים או יועצים, תוך שימוש בשם בדוי למשל. חשוב לציין כי בשל אפקט האנונימיות, גורמים חברתיים משפיעים אחרים, כגון משיכה פיזית, מאפייני קול וטון, רקע אתני וכישורים חברתיים, מנוטרלים (Davison et al., 2000). בזכות האנונימיות אנשים יכולים לשתף ולדון בנושאים אישיים, בעיות רגשיות וקושי ביחסים ולחוות פחות איום אשר מתקיים במקרים רבים ובחברות רבות בכל הקשור לחשיפת בעיות רגשיות ובריאות הנפש (Grohol, 1999). לפיכך נראה כי האינטרנט יכול להוות הזדמנות אמתית עבור אנשים אשר אחרת לא יפנו לעזרה מקצועית, למשל בתרבויות בהן בושה מהווה גורם מרכזי המשפיע על התנהגות. לדוגמא, צ’אנג ועמיתיו (2001) מצאו כי אמריקאים ממוצא אסייתי הסכימו לקחת חלק בקבוצת תמיכה מקוונת הדנה בנושאים הקשורים בצמיחה אישית, הרבה יותר מאשר בקבוצה מסורתית של מפגש פנים אל פנים. סולר (2000) מדגיש כי האפשרות לטיפול באנונימיות מפחיתה או אף מעלימה את החשש מסטיגמה המקושרת לפניה לעזרה נפשית. יתכן אף כי מטופלים יחשפו מידע אישי רב יותר שכן מאפיינים משפיעים, כגון גיל, מגדר ומוצא אינם קיימים. יתכן אף כי כנות ויושר יועצמו אף הן, שכן מטופלים חשים פחות פגיעים כאשר אינם רואים את המטפל (Maples & Han, 2008). היכולת להישאר אנונימי בזמן תקשורת בינאישית מייצרת דיסאינהיבציה (ראו להלן) וגורמת להתנהגות אותנטית יותר (Bargh, McKenna, & Fitzsimons, 2002). תופעה זו באה לידי ביטוי בחשיפת רגשות חבויים, פחדים ואף לביטויי שנאה וכעס (Barak & Bloch, 2006; Suler, 2004). בהתאמה, מספר חוקרים הראו כי תקשורת מקוונת מעודדת ביטוי של ה”אני האמיתי” (true self) יותר מאשר המקבילה הפיזית שלה (Bargh et al., 2002). 

אפקט הדיסאינהיביציה: מחקרים מראים כי האנונימיות, אי הנראות, היעדר רמזים לא מילוליים וקשר עין, מעודדים הפחתת עכבות וחשיפה מהירה המכונה אפקט הסרת עכבות מקוון (Online disinhibition effect). תופעה זו גורמת להתנהגות פחות מרוסנת, לפתיחות, שיתוף וביטוי מוגבר של רגשות וצרכים (2008Barak et al.,  ; Suler, 2004; Lapidot, Lefler, 2012 ).

נגישות: ייעוץ מקוון מצריך הרבה פחות מגבלות במובן של זמן ומקום מאשר מפגש פנים אל פנים. בעולם המקוון, לקוחות יכולים ליצור קשר עם מטפל או יועץ בכל עת שיש להם גישה למחשב או טלפון חכם מביתם או מקום עבודתם. כך, אנשים החיים באזורים מרוחקים אשר מקשים הגעה לאנשי מקצוע יכולים לבחור ממגוון רחב של מטפלים ואופני תמיכה שהאינטרנט מציע (Griffiths, 2001; Maples & Han, 2008; Murphy & Mitchell, 1998). יתרה מכך, במקרים של מצוקות דחופות ניתן להגיע לסיוע מיידית, מבלי להמתין ל”פגישה מסודרת” (ברק, 1999; Griffiths, 2001; Suler, 2000; Manhal-Baugus, 2001). עם זאת, במצבי חירום, כשמטופל נמצא באזור גיאוגרפי אחר מאשר המטפל, קשה למטפל לסייע במקרים הדורשים התערבות אשפוזית, מניעת התאבדות וכדומה. היכולת לקבל סיוע דרך האינטרנט מנגישה אפשרות לתמיכה עבור אנשים הזקוקים לכך אך סובלים ממוגבלויות פיזיות או רגשיות, כגון קושי במציאת אמצעי תחבורה, נכות פיזית, ביישנות קיצונית, חרדה חברתית, הפרעות אישיות נמנעת וכד’ (Griffiths, 2001; Fenichel et al., 2002). לפיכך נראה כי אחד היתרונות הבולטים לטיפול באינטרנט הוא הפוטנציאל העצום בהרחבת והנגשת סיוע לאנשים בכל העולם. כך היכולת להגיע לאנשי מקצוע מומחים בתחום ספציפי אף מעלה את סיכויי ההחלמה ומהירות הטיפול.

עלות תועלת: היכולת לקבל סיוע מקוון מהווה אלטרנטיבה חסכונית עבור לקוחות. עלות ממוצעת של מפגש טיפולי בארה”ב היא בין 75-200 דולר למפגש של כשעה. עלות ממוצעת של מפגש אינטרנטי היא מאוד מגוונת, ניתן למצוא שירותים חינמיים, מפגשים המתומחרים ב 30-50 דולר לשבוע (עם גמישות במספר המפגשים) ועד למחירים הזהים לאלו של מפגש פאפ.

השהיית זמן: במקרי של ייעוץ או טיפול א-סינכרוני, ניתן להביט על מרכיב השהיית זמן התגובה כגורם מעכב טיפול או הקלה, אך גם כגורם המאפשר זמן למחשבה והתבוננות. אין לחץ להגיב מיד אלא בזמן המתאים למשתתפים (Suler, 2000). יש לציין כי גורם זה מתאפשר גם במקרים של קבוצות פנים אל פנים (בזמן השיח הקבוצתי יכול/ה משתתף/ת לבחור להמתין ולהרהר בתגובה בעוד חברים אחרים בקבוצה משוחחים.

תיעוד: אחד היתרונות הבולטים של טיפול באינטרנט הוא העובדה שכל התקשורת (הן הכתובה ופעמים רבות אף המצולמת) יכולה להיות נגישה למטפל ולמטופל. כך יכולים הן המטופלים והן המטפלים להאזין או לקרוא את היסטוריית הטיפול ולעשות בנתונים שימוש לצורך עידוד, עימות ואף הבהרות ודיוק (ברק, 1999; (Murphy & Mitchell, 1998. יתרה מכך, התיעוד מסייע בתהליכי סופרוויז’ן מקצועיים בכך שמביא את התהליך כפי שהוא ללא פרשנויות או השמטות של המציג. נושא זה מתעצם במקרים של טיפול קבוצתי, בו כמות המידע והתוכן המצטבר היא רבה וקשה למעכב וזיכרון.

עצמאות והעצמת המטופל: עולם האינטרנט נתן לאנשים את היכולת להביע כל דבר שיתאוו וליזום קשר בעצמם. גורם זה גרם להפחתה וטשטוש הכוח המבדיל את המטפל לעומת המטופל (Yager, 2001).

ישנם מספר חסרונות ומגבלות לטיפול באינטרנט, אחד הבולטים ביניהם קשור באטרקטיביות הרבה של מדיום זה – היכולת להגיע למידע במהירות ובקלות. בהקשר זה, עולה שאלת המהימנות והרלוונטיות של המידע המושג (Weinberg, 2014). כאשר אנשים עושים שימוש במידע שדלו מהאינטרנט, הם מאמינים שהמידע אמין ולפיכך נשענים עליו בעת קבלת החלטות חשובות (כמו בחירת רופא או מטפלת לילדיהם). בהיעדר “משטרת אינטרנט” אנשים ממשיכים לסכן את עצמם כאשר הם נשענים על מידע מהאינטרנט בכך שפונים לאנשי מקצוע ואתרי טיפול לא מקצועיים ונחשפים לתהליכים אשר במקרה הטוב אינם מזיקים.

חסרון נוסף הוא שבריריות החיסיון בתהליכים הנובעת מכך שהמידע הנמסר באינטרנט חשוף להאקרים וסכנות אחרות. שבירת חיסיון יכולה להתרחש במגוון אופנים: משלוח מיילים בטעות לנמען אחר (Recupero & Rainey, 2005). באותו אופן, נגישות למחשב מצד משתמשים אחרים (בני משפחה, מעסיקים וכד’) מהווה אף היא בעיה; כן מקום האחסון של המפגשים או השיחות יכול להוות מקור לחדירה וחשיפה (Mallen, Vogel & Rochlen, 2005). 

חסרון בולט נוסף אשר נדון רבות במחקר הוא היעדר רמזים ויזואליים לא ורבליים. כל המידע הלא ורבלי כולל טון דיבור, שפת גוף והבעות פנים מהווים גורמים חשובים לבניית היחסים הטיפוליים ולהבנת לא רק התוכן אלא המשמעות הנסתרת של הדברים המובאים (Manhal-Baugus, 2001; Cook & Doyle, 2002). חשוב לציין כי כיום, ישנן אופציות רבות להתגבר על חסרון זה בדמות מצלמות אינטרנטיות ומיקרופונים אך במקרים של טיפול ללא עזרים אלו חסרון זה מתקיים. יתרה מכך, מרבית המטפלים רגילים להישען על הרמזים הלא ורבליים בפרשנות החוויה של המטופל (Maples & Han, 2008) גורם אשר יחייב מטפלים להתאים עצמם ולאמץ כלים אחרים בפרשנות זו. ניתן לראות כי העולם המקוון מאמץ כבר כלים אשר יסייעו להתגבר על חסר זה בדמות סמלילים, שימוש באותיות מודגשות ואף תמונות (Alleman, 2002).

גורם הנגישות שהוזכר קודם כיתרון, עשוי להוות חסרון עבור אוכלוסיות אשר אינן נגישות למחשב או טלפון חכם. עם זאת, שירותים מקוונים שונים הולכים ומתעצמים ברחבי העולם, דבר המצריך מנותני ומבקשי שירותים את הכישורים והיכולות לעשות בהם שימוש לתועלתם (למשל לדעת לקרוא ולכתוב לשם ביצוע חיפוש בסיסי, לדעת לתפעל מחשב ועוד) (Maples & Han, 2008).

גם תופעת האנונימיות אשר ברובה מהווה יתרון בקשר הטיפולי, יכולה מעבר ליצירת קרבה, פתיחות ושיתוף לעורר ביטויים שליליים כמו התנהגות בוטה, חסרת רסן, שימוש בשפה לא נאותה, ביטויי שנאה ותוקפנות (בוניאל-נסים וברק, 2013; Suler, 2004; Lapidot-Lefler & Barak, 2015). כך, לפידות-לפלר וברק (2015) מצאו במחקרם כי היעדר קשר עין מהווה מרכיב מרכזי בביטויים שליליים של הסרת עכבות.

לבסוף, גורם השהיית הזמן שהוזכר אף הוא כיתרון המעניק למטפלים ומטופלים יכולת להשתהות ולדייק, יכול אף לגרום לשינוי התהליך הטיפולי כולו (Rochlen, Zack, & Speyer, 2004). עיכוב בקבלת תגובה יכול להוביל לתסכול ואף תחושת חוסר ודאות (האם התקבלה פנייתי?) אשר יכולות לייצר חוסר בטחון בתהליך כולו (Boniel-Nissim & Barak, (2013. במקרים של תקלות טכניות אשר אינם מאפשרים חיבור מחודש מיידי יכולה להיווצר תחושת בידוד וניכור (Maples & Han, 2008).

תמיכה לכל דורש

בשנת 2015, בסקר בריאות לאומי המודד רמות מתח באמריקה נמצא כי למרות שרמות המתח פוחתות בממוצע משנה לשנה, עדיין רמות המתח והחרדה שאנשים מדווחים הנן גבוהות מהרמה הנחשבת בריאה (Stress in America Survey, 2015). כנאמר ע”י מנכ”ל APA דאז נורמן ב. אנדרסון: “השנה הסקר ממשיך לחזק את ההבנה שאנו חיים ברמות מתח שאנו מחשיבים גבוהות מדי… כל האמריקאים, ובמיוחד אותן קבוצות הנפגעות בעיקר ממתח – הכוללות נשים, צעירים ובעלי הכנסה נמוכה – צריכים לטפל בנושא זה בהקדם במטרה לשפר את בריאותם ואיכות חייהם” (עמ’ 9).

בארה”ב, כ 50% מהאוכלוסייה מוגדרים כבעלי הפרעות פסיכיאטריות כלשהן במהלך חייהם (המותאמים לקריטריון אחד או יותר של ה DSM-IV) (Kessler & Wang, 2008). כלומר, מתוך אוכלוסייה של 300 מיליון בני אדם, 75 מיליון סובלים מהפרעה רגשית כלשהי במהלך שנה נתונה. בממוצע, רק כ 33% אכן מקבלים את הטיפול לו הם זקוקים (Kazdin & Blase, 2011).

ווגל ועמיתיו (2007) מונים מספר סיבות המסבירות מדוע אנשים לא מבקשים סיוע נפשי:

• חשש מסטיגמה
• עלות הטיפול
• קושי בהתמדה הנדרשת מטיפול בשל אורח חיים או עבודה (ברק, 1999)
• אי נוחות בחשיפה עצמית
• קושי במציאת איש מקצוע קרוב
• חוסר אמונה בטיפול מסורתי
• קושי בניידות
• חרדה מאינטימיות (Levine, 2000)
• ערכים ונורמות תרבותיות

הספרות המקצועית מצביעה כי גם אם יחול שינוי דרמטי בחינוך הציבור, אשר יגרום לכל המבקשים אכן לחפש סיוע מקצועי, השירותים הפרטיים והציבוריים המוצעים לא יוכלו לתת מענה להיקף הדרישה שתיווצר (Gray et al., 2001). במחקר משנת 2011 קזדין ובלייס מדגימים קיומה של מציאות זו בארה”ב. מחקרם מראה כי 700,000 מטפלים ויועצים יכולים לתת מענה טיפולי רק לכשליש מהמבקשים. כלומר, גם אם יוכפל מספר המטפלים לא ניתן יהיה להגיע לכלל האנשים המבקשים. ממצא זה מדגיש את ההבנה המתבהרת כי מדינות מתפתחות ידרשו לעורר מהפכה בתפיסתן את הטיפול הנפשי בציבור, אם ירצו לעמוד בצרכים של אזרחיהן.

במקביל לעליה המתועדת ברמות המתח והחרדה האנושיות המדווחות הולכת ועולה הפעילות האנושית באינטרנט ומתבררת האפקטיביות של כלי הטיפול המקוונים. כך, כפי שהוזכר במחקר שערכו ברק ועמיתיו (2008) נמצא כי טיפול אינטרנטי יעיל באותה המידה כטיפול פנים אל פנים וכן כי הברית הטיפולית בטיפול זה חזקה כמו בטיפול פנים אל פנים. כמו כן הוכח  כי תהליכים מרכזיים בקשר מטפל-מטופל בטיפול דרך הרשת דומים באיכותם לתהליכים מקבילים בטיפול המסורתי שנערך פנים אל פנים בקליניקה. מחקר נוסף מצא כי טיפול אינטרנטי נמצא יעיל באותה המידה כטיפול פנים אל פנים (Murphy et al. 2009). לפיכך, נראה כי טיפול אינטרנטי מהווה פוטנציאל לסיוע לאנשים אשר במקרה אחר לא היו מבקשים או מקבלים אותו. יתרון זה מקבל משנה תוקף שכן קרוב לשני שלישים מהאנשים הסובלים מהפרעות נפשיות ברות אבחון, לא פונים לקבלת טיפול (Kessler et al., 1996; Regier et al., 1993 in Barak and Grohol, 2011).

למעשה, התערבויות באמצעות האינטרנט מאפשרות את ממד הפריסה וההגעה אשר שירותי הבריאות כה זקוקים לו. גורם הנגישות בתוספת עלויות מופחתות בצורה משמעותית, הופכך אמצעי טיפול זה לאטרקטיבי עבור מדינות המבקשות לשפר את שירותי בריאות הנפש שלהן (Changrani et al., 2008).

אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, כפי שתואר ע”י ווגל ועמיתיו (2007), יוכלו ליהנות מהנגישות של האינטרנט, עלות הטיפול המופחתת והיכולת להישאר אנונימיים, ולקבל סיוע במגוון אופנים. מדינות אשר ישקיעו במחקר הבוחן את האפקטיביות של טיפול מקוון על כל גווניו, ובכך יאפשרו התפתחות של שיטות וכלים, ישפרו את שירותי הבריאות שלהן וכתוצאה מכך את איכות החיים השלמה של אזרחיהן.

עם זאת, הפוטנציאל האמיתי של מתן סיוע, הקלה ותמיכה באינטרנט עדיין לא ברור לחלוטין. העובדה כי הרבה מתהליכי השינוי והצמיחה של מדיום זה קשורים בהתפתחויות טכנולוגיות (למשל, התווספות המצלמות לתקשורת) משאירה את אנשי המקצוע במצב אי וודאות לגבי העתיד. וודאות אחת כבר עולה מהשנים האחרונות – נוכחותו של האינטרנט בחיינו נוכחת ומתעצמת מרגע לרגע.

סיכום

האינטרנט מלמד אותנו שהשינוי הנו מרכיב קבוע בחיינו. הבנה זו כשלעצמה קוראת תיגר על תפיסות בלתי משתנות בעולם הייעוץ והטיפול. לראיה, בעשור האחרון מרבית הארגונים והגופים משקיעים משאבים מחקריים בהבנת וחיזוי חוקיו הבלתי כתובים של מדיום זה. יתרה מכך, ההתפתחות הטכנולוגית, מידת הנפוצות, המחיר הנמוך והפיכתם של המחשבים ואמצעי התקשורת המקוונים האחרים, לידידותיים למשתמש, באות לידי ביטוי גם בתחום הפסיכולוגיה (Barak, 1999).

מכלול תחום הייעוץ ובריאות הנפש מצוי כרגע בתקופת שינויים, בה שירותים נתמכי מחשב צומחים ומתפתחים, עוד טרם הקמת בסיס מחקרי. בעוד מסתמנות פעולות להתאמת המחקר לפרקטיקה,  Lundberg (2000) מדייק הנושא:

“יועצים עדיין מגששים אחר נקודת חיבור בין העולם הטכנולוגי ההולך ומתעצם לבין מקצוע אשר עד כה התבסס ברובו על מגע אישי. יתרה מכך, אנשי מקצוע עדיין מנסים להבין כיצד מערכות יחסים בין אנשים משתנות כאשר הן מתווכות על ידי מחשבים” (עמ’ 142).

כך, הצמיחה המואצת של הטכנולוגיה, אשר הפכה את חיי בני האדם לאינטנסיביים אף יותר, קוראת למחקר אשר יסייע בהתאמת תהליכי ייעוץ וטיפול פנים אל פנים, לתהליכים מקוונים.

אינטגרציה בין הטכנולוגיה המתקדמת לאמצעים טיפוליים, מהווה קרקע חשובה ורחבה להקלה נפשית לכמות גדולה יותר של אנשים ולשינוי כללי בבריאות ציבורית. לפיכך, שאלת התקדמות הטכנולוגיה ביחס להתפתחות הטיפול המקוון, קוראת למחקר נוסף ובלתי פוסק.

מגוון שיטות וגישות הטיפול אשר הולכות ומתהוות בעולם המקוון מסמנות צורך ורצון של בני אדם בתקשורת מגוונת, משוכללת, אחרת. תחום הטיפול, הייעוץ והתמיכה באינטרנט צריך להדביק את הקצב ולהקים גופים מחקריים, מלמדים ונותני שירותים אשר ישכילו לפתח לאפשר מתן סיוע מקצועי ומותאם לאדם החדש. האדם המחובר תמידית, היודע כל, המוצף, והרגיל לקבלת שירות מכל מקום ובכל זמן.

במקביל, העוצמה של הקבוצות ברשת, מצביעה על כוון צמיחה נוסף המתחולל בעולם המקוון ולא בהכרח בעולם הפיזי. ההשתייכות הקבוצתית באינטרנט הנה שונה ועצומה מאשר בעולם הפיזי, והתחוללות זו מחדדת את חשיבות המחקר בתחום הטיפול והתמיכה הקבוצתיים באינטרנט, וההבנה כיצד ניתן לגייס כוח זה לטובת בריאות נפשית ותמיכה נכונים.

האינטרנט מהווה קרקע הולמת לפיתוח כלים חכמים ומקצועיים אשר יתנו מענה לאוכלוסיות ייחודיות, דוגמת נשים אחרי לידה, אשר אינן נוטות להיעזר בכלי התמיכה המוכרים ואשר אחרת לא יפנו לקבלת עזרה. היכולות להפוך כלי זה למקצועי ואפקטיבי מצריכה העמקה במחקר והתמדה והרחבה בלתי פוסקת בכפוף לשינויים ולהתפתחויות הטכנולוגיות הבלתי פוסקות.

כמו שאר הדברים שהאינטרנט אפשר, גם במקרה של ייעוץ וטיפול הוא מאפשר דברים לאנשי מקצוע ומבקשי עזרה דברים שלא התאפשרו קודם. כלומר, ההבנה כי הכל משתנה כל הזמן, צריכה לעודד לצמיחה והתקדמות גם בעולם הטיפול והתמיכה. יש לייצר פלטפורמות ללמידת עולם אחר זה, לסגנון התקשורת החדש, כאלו אשר יאפשרו התאמה בין תיאוריות וגישות טיפול מוכרות וחדשות לצרכיו של האדם החדש, המעורב והאקטיבי בבריאותו הנפשית. הדבר נכון בהתייחס לטיפול ותמיכה באופן כללי, אך בהינתן כוחן העולה של קבוצות באינטרנט, רלוונטי אף יותר בהתייחס לטיפול קבוצתי. התעלמות מאפקט זה, או ניסיון להתאים את הקיים לחדש, משמעה הפיכה ללא רלוונטי.

כמאמרו של מאיר אריאל בשירו “נשל הנחש”:

“..ואבא תמיד אומר 
תעזבנו יום יעזבך יומיים 
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום 
חלפו שנתיים 
והנה נשארת מאחור.”

מקורות

Ainsworth, M. (2002). E-therapy: History and survey. Retrieved 8/1/2018 from http://www.metanoia.org/imhs/history.htm.

Alleman, J. R. (2002). Online counseling: The internet and mental health treatment. Psychotherapy: Theory/Research/Practice/Training, 39(2), 199−209.

Amani, N (2007). Investigating the nature, the prevalence, and effectiveness of online counseling.[Thesis]. California State University.

Andersson, G., Cuijpers, P., Carlbring,P.,  Riper, H., Hedman, E. (2014). Guided Internet-based vs. face-to-face cognitive behavior therapy for psychiatric and somatic disorders: a systematic review and meta-analysis. World Psychiatry, 13 (2014), pp. 288–295 http://dx.doi.org/10.1002/wps.20151

Antheunis, M. L., Valkenburg, P. M., & Peter, J. (2010). Getting acquainted through social network sites: Testing a model of online uncertainty reduction and social attraction. Computers in Human Behavior, 26, 100−109.

Barak, A. (1999). Psychological applications on the internet: A discipline on the threshold of a new millennium. Applied & Preventive Psychology, 8, 231-246.

Barak, A. (2004). Internet Counseling. In C. E. Spielberger (Ed.), Encyclopedia of applied psychology (pp. 369-378). San Diego, CA: Academic Press.

Barak, A. (2005). Research and experience in on-line group intervention: Opportunities and challenges versus difficulties and risks. Mikbatz: The Israel Journal of Group Psychotherapy, 2, 33−56.

Barak, A. (2007). Phantom emotions: Psychological determinants of emotional experiences on the internet. In A. Joinson, K. McKenna, T. Postmes, & U. Reips (Eds.), The Oxford handbook of internet psychology (pp. 303−330). Oxford, UK: Oxford University Press.

Barak, A. (2010). The psychological role of the internet in mass disasters: Past evidence and future planning. Douglas Mental Health University Institute, McGill University, Montreal, Quebec, Canada.

Barak, A. & Bloch, N. (2006). Factors related to perceived helpfulness in supporting           

highly distressed individuals through an online support chat. CyberPsychology & Behavior, 9, 60-68.

Barak, A., & Grohol, J. M. (2011). Current and future trends in internet-supported mental health interventions. Journal of Technology in Human Services, 29(3), 155−196.

Barak, A., Hen, L., Boniel-Nissim, M., & Shapira, N. (2008). A comprehensive review and a meta-analysis of the effectiveness of internet-based psychotherapeutic interventions. Journal of Technology in Human Services, 26, 109–160.

Barak, A., Klein, B., & Proudfoot, J. (2009). Defining internet-supported therapeutic interventions. Annals of Behavioral Medicine, 38(1), 4–17.

Barak, A., & Suler, J., (2008). Reflections on the psychology and social science of cyberspace. In A. Barak (Ed.) Psychological aspects of cyberspace: Theory, research, applications (pp. 1−12). Cambridge, UK: Cambridge University Press.

Bargh, J. A., & McKenna, K. Y. A. (2004). The internet and social life. Annual Review of Psychology, 55, 573−590.

Bargh, J. A., McKenna, K. Y. A., & Fitzsimons, G. M. (2002). Can you see the real me? Activation and expression of the “true self” on the internet. Journal of Social Issues, 58, 33−48.

Boniel-Nissim, M., & Barak, A. (2013). The therapeutic value of adolescents’ blogging about social-emotional difficulties. Psychological Services, 10,333-341. 

Burns, M. N., Begale, M., Duffecy, J., Gergle, D., Karr, C.J., Giangrande, E., et al. (2011). Harnessing Context Sensing to Develop a Mobile Intervention for Depression. Journal of Medical Internet Research, 13(3), e55.

Castelnuovo, G., Gaggioli, A., Mantovani, F., & Riva, G. (2003). New and old tools in psychotherapy: The use of technology for the integration of the traditional clinical treatments. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, Training, 40(1), 33–44. 

Chang, T., Yeh, C. J., & Krumboltz, J. D. (2001). Process and outcome evaluation of an on-line support group for Asian American male college students. Journal of Counseling Psychology, 48(3), 319−329.

Changrani, J., Lieberman, M., Golant, M., Rios, P., Damman, J., & Gany, F. (2008). Online cancer support groups: Experiences with underserved immigrant Latinos. Primary Psychiatry, 15(10), 55–62.

Colón, Y. & Friedman, B. (2003) ‘Conducting group therapy online’. In Goss, S. & Anthony, K. (Ed.), Technology in Counseling and Psychotherapy (pp. 59−74). New York: Palgreve Macmillan.

Cook J. E., & Doyle, C. (2002). Working alliance in online therapy as compared to face-to-face therapy: Preliminary results. Cyberpsychology & Behavior, 5(2), 95–105.

Davison, K. P., Pennebaker, J. W., & Dickson, S. S. (2000). Who talks? The social psychology of illness support groups. American Psychologist, 55(2), 205−217.

Ebert, D., Lehr, D., Boß, L., Riper, H., Cuijpers, P., Andersson, G., Thiart, H., Heber, E. & Berking, M. (2014). Efficacy of an internet-based problem-solving training for teachers: results of a randomized controlled trial. Scandinavian Journal of Work environment & Health, 40(6):582-596. http://dx.doi.org/10.5271/sjweh.3449

Fenichel, M., Suler, J., Barak, A., Zelvin, E., Jones, G., Munro, K., et al. (2002). Myths and realities of online clinical work. CyberPsychology & Behavior, 5(5), 481−497.

Gray, L. A., Ladany, N., Walker, J. A., & Ancis, J. R. (2001). Psychotherapy trainees’ experience of counterproductive events in supervision. Journal of Counseling Psychology, 48(4), 371-383. doi: 10.1037/0022-0167.48.4.371

Griffiths, M. (2001). Online therapy: A cause for concern? Psychologist, 14, 244−248.

Grohol, J. D. (1999). Best practices in eTherapy. Retrieved 25/11/2017 from http://psychcentral.com/best/best3.htm.

Grohol, J. D. (2001).  Best practices of eTherapy: Clarifying the definition of e-Therapy.  Retrieved 20/10/2017 from www.psychcentral.com/best/best5/htm.

Grohol, J. D. (2004). Online counseling: A historical perspective. In R. Kraus, J. Zack & G. Stricker (Eds.), Online counseling: A handbook for mental health professionals (pp. 51–68). San Diego, CA: Academic Press.

Haberstroh, S. (2009). Strategies and resources for conducting online counseling. Journal of Professional Counseling: Practice, Theory and Research, 37(2),1−20.

Hall C.M. & Bierman K.L., (2015). Technology-assisted interventions for parents of young children: Emerging practices, current research, and future directions. Early Childhood Research Quarterly 33 (2015) 21-32.

Humphreys, J. (1997). Individual and social benefits of mutual aid=self-help groups. Social Policy, 27(3), 12–20.

Hedman, E., Ljotsson, B., & Lindefors N. (2012). Cognitive behavior therapy via the internet: A systematic review of applications, clinical efficacy and cost-effectiveness. Expert Review of Pharmacoeconomic Outcomes Research, 12, 745−764.

Jones, A.B. et al. (2013). Online cognitive behaviour training for the prevention of postnatal depression in at-risk mothers: a randomized controlled trial protocol. BMC Psychiatry. 13:265.

Jones, D. J. (2014). Future directions in the design, development, and investigation of technology as a service delivery vehicle. Journal of Clinical Child and. Adolescent Psychology, 43, 128–142. http://dx.doi.org/10.1080/15374416.2013.859082

Kanani, K., & Regehr, C. (2003). Clinical, ethical, and legal issues in e-therapy. Families in Society, 84(2), 155-162.

Kazdin, A. E., & Blase, S. L. (2011). Rebooting psychotherapy research and practice to reduce the burden of mental illness. Perspectives on Psychological Science, 6, 21−37.

Kessler, R. C., & Wang, P. S. (2008). The descriptive epidemiology of commonly occurring mental disorders in the United States. Annual Review of Public Health, 29, 115−129.

Kessler, R. C., Nelson, C. B., McKinagle, K. A., Edlund, M. J., Frank, R. G., & Leaf, P. J. (1996). The epidemiology of co-occurring addictive and mental disorders: Implications for prevention and service utilization. American Journal of Orthopsychiatry, 66, 17–31.

Lapidot-Lafler, N. (2012). Effects of anonymity, invisibility, and lack of eye-contact on toxic online disinhibition. Unpublished dissertation. University of Haifa., Israel.

Lapidot-Lefler, N., & Barak, A. (2015). The benign online disinhibition effect: Could

situational factors induce self-disclosure and prosocial behaviors?. Cyberpsychology: Journal of Psychosocial Research on Cyberspace, 9(2), article 3. doi: 10.5817/CP2015-2-3.

Levine, D. (2000). Virtual attraction: What rocks your boat. CyberPsychology & Behavior, 3(4), 565−573.

Lundberg, D.J. (2000). Integrating on-line technology into counseling curricula: Emerging humanistic factors. Journal of Humanistic Counseling, Education and Development, 38(3), 142−151.

Male, D. A., Fergus, K. D., & Stephen, J. E. (2017) Professional online support group facilitators: Guarantors of maximal group utility, International Journal of Group Psychotherapy, 67(3), 314−336.

Mallen, M.J., & Vogel, D.L. (2005). Introduction to the major contribution: Counseling psychology and online counseling. Counseling Psychologist, 33(6), 761−775.

Manhal-Baugus, M. (2001). E-Therapy: Practical, ethical, and legal issues. Cyberpsychology & Behavior, 4(5), 551−563.

Maples, M.F., & Han, S. (2008). Cybercounseling in the United States and South Korea: Implications for counseling college students of the millennial generation and the networked generation. Journal of Counseling & Development, 86, 178−183.

Meier, A., Lyons, E. J., Frydman, G., Forlenza, M., & Rimer, B. K. (2007). How cancer survivors provide support on cancer-related Internet mailing lists. Journal of Medical Internet Research, 9, 1–22.

Muñoz, R. F., Beardslee, W. R., & Leykin, Y. (2012). Major depression can be prevented. American Psychologist, 67(4), 285–295.

Murphy, L. J., & Mitchell, D. L. (1998). When writing helps to heal: E-mail as therapy. British Journal of Guidance & Counseling, 26(1), 21−32.

Murphy, L. J., Parnass, P., Mitchell, D. L., Hallett, R., Cayley, P., & Seagram, S. (2009). Client satisfaction and outcome comparisons of online and face-to-face counseling methods. British Journal of Guidance and Counselling, 39, 627-640.

Pagliari, C., Sloan, D., Gregor, P., Sullivan, F., Detmer, D., Kahan, J. P., et al. (2005). What is eHealth: A scoping exercise to map the field. Journal of Medical Internet Research, 7, e9. http://dx.doi.org/10.2196/jmir.7.1.e9

Rainie, L., Purcell, K., & Smith, A. (2011). The social side of the internet. Retrieved from http://www.pew internet.org/Reports/2011/The-Social-Side-of-the- internet.aspx. 25/10/2017.

Regier, D. A., Narrow, W. E., Rae, D. S., Manderscheid, R. W., Locke, B. Z., & Goodwin, F. K. (1993). The de facto US mental and addictive disorders service system: Epidemiologic Catchment Area prospective 1-year prevalence rates of disorders and services. Archives of General Psychiatry, 50, 85–94.

Recupero, P. R., & Rainey, S. E. (2005). Informed consent to e-therapy. American Journal of Psychotherapy, 59(4), 319−331.

Richards, D., Richardson, T. (2012). Computer-based psychological treatments for depression: A systematic review and meta-analysis. Clinical Psychology Review, 32, 329−342.

Robinson, P., & Serfaty, M. (2008). Getting better byte by byte: A pilot randomized controlled trial of email therapy for bulimia nervosa and binge eating disorder. European Eating Disorders Review, 16, 84–93.

Rochlen, A. B., Zack, J. S., & Speyer, C. (2004). Online therapy: Review of relevant definitions, debates and current empirical support. Journal of Clinical Psychology, 60(3), 269−283.

Sampson, J. P., Jr., Kolodinsky, R. W., & Greeno, B. P. (1997). Counseling on the information highway: Future possibilities and potential problems. Journal of Counseling and Development, 75, 203-212.

Sampson, J. E., Jr. (1998). The internet as a potential force for social change. In C. C. Lee & G. R. Waltz (Eds.) Social action: A mandate for counselors (pp. 213−225). Alexandria, VA: American Counseling Association.

Skinner, A., & Zack, J.S. (2004). Counseling and the Internet. American Behavioral Scientist, 48(4), 434-446.

Spek, V., Cuijpers, P., Nyklíček, I., Smits, N., Riper, H., Keyzer, J., & Pop, V. (2007). One-year follow-up results of a randomized controlled clinical trial on internet-based cognitive behavioral therapy for subthreshold depression in people over 50 years. Psychological Medicine, 38, 635–639.

Suler, J. (2000). Psychotherapy in cyberspace: A 5-dimensional model of online and computer-mediated psychotherapy. CyberPsychology & Behavior, 3(2), 151−159.

Suler, J. (2004). The online disinhibition effect. CyberPsychology & Behavior, 7, 321–326.

Stress in America Survey (2015). Retrieved 25/11/ 2017 from: http://www.apa.org/news/press/releases/stress/2015/impact-of-discrimination.pdf

Tanis, M. (2007). Online social support groups. In A. Joinson, K. McKenna, T. Postmes & U.-D. Reips (Eds.), The Oxford handbook of Internet psychology (pp. 139–154). Oxford, UK: Oxford University Press Tanis, M. (2007). Online social support groups. In A. Joinson, K. McKenna, T. Postmes & U.-D. Reips (Eds.), The Oxford handbook of Internet psychology (pp. 139–154). Oxford, UK: Oxford University Press.

Van Zoonen, K., Buntrock, C., Ebert, D.D., Smit, F., Reynolds III, C.F., Beekman, A.T.F., Cuijpers, P. (2014). Preventing the onset of major depressive disorder: a metaanalytic review of psychological interventions. International Journal of Epidemiology, 43, 318–329.

Veit, C. T., Ware, J. E. (1983). The structure of psychological distress and well-being in general population. Journal of Counselling and Clinical Psychology, 5 (5), 730-742.

Vogel, D. L., Wester, S. R., & Larson, L. M. (2007). Avoidance of counseling: Psychological factors that inhibit seeking help. Journal of Counseling and Development, 85(4), 410−422.

Weinberg, H. (2014). The paradox of internet groups, alone in the presence of virtual others. London: New International Library of Group Analysis.

World Health Organization —United Nations Fund for Population Activities. (2013). The millennium development goals report 2012. Retrieved 25/11/2017 from https://www.unfpa.org/public/publications/pid/6090.

Yager, J. (2001). E-mail as a therapeutic adjunct in the outpatient treatment of anorexia nervosa: Illustrative case material and discussion of the issues. International Journal of Eating Disorders, 29, 125−138.

Young, K.S. (2005). An empirical examination of client attitudes towards online counseling. CyberPsychology & Behavior, 8(2), 172-177.

 

שחק, ס. (2018). מקבץ כתב העת הישראלי להנחיה ולטיפול קבוצתי, כרך 23, גיליון 1.